פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ היא פרשת השבוע האחת-עשרה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ד, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק מ"ז, פסוק כ"ז. הפרשה ממשיכה לתאר את מסכת אירועי יוסף, ולמעשה בה מסתיים סיפורו של יוסף. הפרשה הבאה, ויחי, עוסקת בסוף חייו של יעקב.

יוסף מצווה להטמין את הגביע שלו בכליו של בנימין , ואח”כ שולח לרדוף אחריהם , השליח מוצא את הגביע , ומחזיר אותם למצרים

בסוף פרשת מקץ יהודה אומר
בראשית פרק מד
הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
יוסף עונה
(יז) וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם,

שני שאלות
א. מדוע יהודה מציע שכולם יהיו עבדים ?
וכי יעקב יעדיף שאף אחד לא יחזור ???
ב. מדוע כשהצעתו נידחת הוא מוכן להרוג את כל מצרים ?
אם זה נכון להילחם שילחם עבור בנימין וכולם , ואם לא אז גם עבור בנימין לבד זה ודאי לא נכון !

נעיין בתגובת יהודה לתפיסת הגביע , יהודה אומר “בראשית פרק מד
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹוקים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ , ורש”י מסביר
רש”י בראשית פרק מד פסוק טז
האלהים מצא – יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו,
כלומר יהודה יודע שבנימין לא גנב , אלא שהוא רואה את צערם כגזירה משמים , כמו מיד בהתחלה כשיוסף מאשים אותם בריגול האחים אומרים שזה על מה שהיה עם יוסף ,
ומנין להם שזה על מכירת יוסף ?
משום שהם רואים פה מידה כנגד מידה ,
הגמרא אומרת שאם בא לו לאדם כאב שיפשפש במעשיו וינסה להבין מדוע הכאב מגיע אליו , \
וזה מה שהאחים עושים כשהם נאשמים בריגול הם רואים מידה כנגד מידה על שהם האשימו את אחיהם בסוג של ריגול ,
וכשבנימין נתפס יהודה והאחים מקבלים על עצמם את הדין , כמידה כנגד מידה הם התאחדו כנגד האחד ועכשיו הם נהיים עבדים בעד האחד ,
ואומרים חטאנו והגיע הזמן שאנו נשלם, ומסכן בנימין שנתפס בעוונם ,
אבל זה לא עניין של תשלום או עונש , זה עניין של כפרה ,
אבי זצ”ל היה אומר שה קב”ה לעולם אינו מעניש בעולם הזה , אלא הוא שולח איתותי התראה\יקיצה , זו הסיבה שאדם צריך לפשפש במעשיו כשכאב מגיע , משום שהכאב בעצם בא להגיד לו מה דורש תיקון !
יהודה ואחיו כשהם רואים את בנימין נתפס הם מבינים שמגיע אליהם הכאב הזה בעבור שיתקנו את טעותם !
והתיקון שהם רואים זה להצטרף אל העבדות בעבור האחד , שזה ההפך הגמור של מכירת האחד ע”י התאחדות נגדו,
אבל כשיוסף מתעקש דווקא על היחיד שלא היה באותו החטא , יהודה מסיק שזה לא גזרה משמים ולכן הוא נגש למלחמה !!!
משום אין פה תיקון הטעות שהם עשו על ידי “נשיאה בעול” ולנסות להיות עם אחיהם הקטן , אלא שהתיקון הוא להלחם בעבור האחד !

בברכת שבת שלום ומבורך עם מנוחה אמיתית !!!
ושנזכה להבין תמיד את הנאמר לנו על ידי אבינו שבשמים !!!
ולתקן את דרכנו בשלמות !!!
מאחל אליהו וינברג

שאלה לדיון בשולחן שבת :

יוסף ובנימין נופלים על צוואריהם של משנהו אחרי 22 שנות געגועים , ומה הם עושים ?
הם בוכים בגלל חורבנות המשכן וחורבן הבית ,
מה הקשר עכשיו לבכות על מה שיקרה בעתיד הרחוק ?
ובכלל הראיתם אב בוכה משום שסוף הנולד למות ???
הם רואים שזה יהיה בחלקם ובוכים על הסוף המר במקום לשמוח על הטוב שיהיה בהתחלה ???

דרג

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
סגירת תפריט